סירוב לבדיקת שכרות יכול לנבוע בין מסירוב קלאסי של הנהג לביצוע בדיקה לגילוי אלכוהול בגופו ובין מסירוב בהתנהגות, כגון אי מתן אוויר מספיק בנשיפה. במאמר זה נבדוק ונראה מהו סירוב לבדיקת שכרות, מתי תיוחס לנהג עבירה זו וכן מה העונשים הקבועים בחוק לנהג אשר יורשע בסירוב לבדיקת אלכוהול.
טרם נצלול לגופו של עניין, נאמר כבר עתה כי מדובר בעבירה חמורה ביותר העלולה להביא לשלילת רישיון נהיגה לתקופה ארוכה וממושכת. כאשר נרשמת הזמנה לדין בגין ביצוע עבירת סירוב לבדיקת שכרות, יש לפנות לקבלת ייעוץ על ידי עורך דין תעבורה באופן מידי ולמנוע נזקים ארוכי טווח לרישיון הנהיגה.
מהו סירוב לבדיקת שכרות
כידוע, משטרת ישראל אוכפת את עבירת נהיגה בשכרות באופן מוגבר הן באקראי והן במכוון במסגרת מחסומים אשר מקימה לאיתור וגילוי נהגים אשר שתו ונהגו. עבירת נהיגה בשכרות הינה עבירה חמורה ביותר אשר העונש בגינה מתחיל מפסילת רישיון נהיגה לתקופה של שנתיים ומעלה.
כאשר נהג נעצר על ידי שוטרי שטרת ישראל ומתבקש למסור דגימת אוויר נשוף לאיתור אלכוהול בגופו, עליו לעשות כן ולציית להנחיות השוטרים. לנהג עומדת הזכות לסרב למסור דגימת אוויר נשוף או דגימת דם אך עליו להיות מודע כי מדובר בעבירה חמורה אשר תייחס לו באופן אוטומטי עבירה של נהיגה בשכרות.
כיצד סירוב לבדיקת שכרות בא לידי ביטוי
באופן כללי ניתן לאמר כי סירוב לבדיקת שכרות או מסירת דגימת דם לאיתור אלכוהול יכול לבוא בשני אופנים עיקריים.
- סירוב קלאסי – הנהג התבקש למסור דגימת אוויר נשוף או בדיקת דם לאיתור אלכוהול בגופו אך הוא סירב לעשות כן.
- סירוב מכוח נסיבות – הנהג לכאורה הסכים לתת דגימת אוויר נשוף לאיתור אלכוהול בגופו אך בפועל לא עשה כן. לדוגמא, כאשר נהג משחק בפיה של מכשיר הינשוף ולא מוסר מספיק אוויר לאיתור התוצאה.
מה העונש על סירוב לבדיקת שכרות
בדומה לביצוע עבירת שכרות, העונש בגין סירוב למתן דגימה לאתור אוויר הינו פסילת רישיון נהיגה לתקופה של שנתיים מינימום לצד עונשים נלווים אחרים כגון קנס כספי, תנאי ולעיתים גם מאסר בפועל. כאשר מדובר בעבירת נהיגה בשכרות בפעם השנייה, תעתור התביעה המשטרתית כבר משלב הראשון של ניהול התיק לעונש של מאסר בפועל.
האם לסרב לבדיקת שכרות זה פחות חמור ממתן הבדיקה?
שאלה העולה לא אחת היא מה יותר חמור, לסרב לבדיקת שכרות או למסור דגימה ולהימצא שיכור. ובכן, סירוב למתן בדיקה לאיתור אלכוהול הינה עבירה חמורה יותר ממתן הבדיקה עצמה. סירוב למתן בדיקת שכרות יהפוך את הנהג לנהג שיכור באופן אוטומטי ללא כל צורך מצד משטרת ישראל להוכיח את בדיקת המעבדה או כיול מכשיר הינשוף.
עצם הסירוב הופך את הנהג לנהג שיכור גם אם כלל לא שתה משקה אלכוהולי. גם התמודדות עם תיק של סירוב לבדיקת אלכוהול בבית משפט לתעבורה קשה יותר מהתמודדות עם תיק בו קיימת תוצאה. מסיבה זו, ניתן לומר כי עבירת סירוב למתן בדיקת אלכוהול קשה יותר וחמורה יותר מקרה בו הנהג שיתף פעולה ומסר דגימה.
כיצד ניתן להתמודד עם עבירה של סירוב לבדיקת אלכוהול
במסגרת הדיון המשפטי אשר יערך בעניינו של נהג אשר סירב למתן בדיקת אלכוהול, על התביעה המשטרתית להוכיח ולהראות כי הוסברה לנהג משמעות הסירוב למתן הבדיקה ולמרות זאת המשיך לעמוד בסירובו. כמו כן, על התביעה להצביע ולהראות כי הנהג הבין את משמעות הסירוב, חתם על הטפסים הרלוונטיים אך לא חזר בו מסירובו.
היות ועצם עבירת הסירוב למתן בדיקה מהווה את העבירה עצמה הרי שהתמודדות עם תיק של סירוב לבדיקת שכרות הינה עניין לא פשוט וקל כלל וכלל. לרוב, העונשים אשר דורשת התביעה המשטרתית בגין ביצוע עבירה זו חמורים יותר מעבירת שכרות עם תוצאה ובתי משפט לתעבורה אינם רואים בעין יפה נהגים אשר סירבו למתן בדיקת שכרות.
כאשר נרשמת הזמנה לדין בגין סירוב למתן בדיקת שכרות, יש לפנות מוקדם ככל שניתן למשרדו של עורך דין תעבורה המתמחה בדיני תעבורה ועבירות שכרות. עורך דין לתעבורה הבקיא בתחום משפטי זה, יצלם את חומר הראיות וישכנע את התביעה המשטרתית כי עניין הסירוב והמשמעות שלו לא הוסברו לנהג באופן ראוי ומשכך יש להגיע להסדר טיעון אשר לא יפגע לו ברישיון הנהיגה או לחילופין לבטל את הדו"ח כליל.
