יקירה רביבו, רעיית ראש העיר, כתבה דברים מרגשים על משפחת שנרב: "כמעט ואין אדם שלא מכיר את משפחת שנרב בלוד. יש ששייכים לקהילה המדהימה שנרקמת סביב בית המדרש ברח כלנית שבה אפשר לפגוש ספרדים ואשכנזים בעלי כיפות שחורות וסרוגות, שקופות ומאולתרות כולם מרגישים בבית ומתפללים במניין קרליבך משותף.
"מעבר לווילון בעזרת הנשים כשהרב איתן אומר דבר תורה בין קבלת שבת לערבית שומעים ב"שבת שלום" שלו את החיוך הענק, לא צריך לראות..
"בכניסה לבית המדרש תשב שירה בכל ערב שבת וסביבה מקובצים ילדיה שלה עם סימן ההיכר השנרבי המובהק, עיניים כחולות וחיוך ענק ותמידי ועוד הרבה ילדים ומקשיבים לסיפור מתוק לשבת. אם שירה לא בחוץ אין צורך לדאוג לה.. הכל בסדר, היא נמצאת במתנ"ס דנוור עם עוד שתי נשים והן עורכות את השולחנות בכל טוב לקראת הסעודה בה תשב המשפחה עם עמך ישראל כחלק מהתורנות החודשית שלהם ב"שולחן השבת",
פרויקט שיזם ומחזיק הרב איתן שמזמין כל אדם שמרגיש בודד או רעב לסעודות שבת שמתקיימת בכל, אבל ב-כ-ל שבת . הסעודה משפחתית ונעימה, משפחת שנרב יודעים את שמם של כל הסועדים שואלים ומתעדכנים בשלום הסועדים תוך כדי הגשה ופינוי וסועדים בנחת את סעודת השבת. הסועדים הם חלק מהמשפחה והם יגיעו גם לחתונות של הבנות.
"בסיום הסעודה האוכל שישאר, שבושל ע"י מתנדבות קבועות יעבור למקרר הגדול שנמצא בפתח ביתם של משפחת שנרב וכל אחד יכול להיכנס ולשים בו אוכל וגם לקחת אם הוא צריך..לא שואלים שאלות.
"את הדלת יפתחו לו הילדים המקסימים עם העיניים הכחולות והחיוך.. אם משפחת שנרב לא בבית כי הם נסעו נגיד לסעוד בליל הסדר עם חיילי צהל היקרים שנשארו בבסיסים בשבת, אל דאגה יש מפתח ואפשר להכניס ולקחת דברים מהמקרר כי לאף אחד לא מגיע להיות רעב.
"מי שלא הגיע לאכול את הדגים המשובחים של שולחן השבת ובכל זאת זקוק לסיוע ,יכול להגיע לגמ"ח של הרב איתן שבו יקבל חכה שבעזרתה ידוג בעצמו דגים, וירגיש מכובד ובעל ערך עצמי. כי אצל הרב איתן אין קיצורי דרכים הכל נעשה עם יחס אישי מכבד ומעריך.
"ומי שלא פגש באף אחד מהמקומות הנ"ל את החיוכים הענקיים האלה בוודאי ראה את האמא שמתכופפת לילדיה כשהיא מדברת איתם גם עם זאת בת השנה כדי לדבר בגובה העיניים, זו שתגיד לי לפני שבוע אני לא מאמינה שהחופש נגמר והילדים חוזרים למסגרות, אני כל כך אוהבת שכולם בבית וכשאתקשר לשירה להגיד תודה על הפסטה ברוטב שמנת שחיכתה על השולחן במטבח כשחזרתי מביה"ח אחרי הלידה של הללי ציון הקטנה היא תגיד לי, זו רנה הכינה אפילו לא ידעתי, ובשבוע שלפני תשעה באב כששוב אתקשר לשירה כשתמה שלנו ורנה שלהם נמצאות בשבוע לימוד והתחברות לביהמ"ק, כי זה מה שהן בחרו לעשות אחרי חודש שלם שבו עבדו להרוויח קצת כסף, ושירה תענה ואני אשמע את החיוך הענק דרך הטלפון (מזכיר לי חיוך אחר ששמעתי בבית המדרש הכלנית), אגיד לשירה שזה מדהים שזה מה שבנות בגיל 17 בוחרות לעשות בעולם המשוגע של ימינו והיא תאשר ושתינו נתמוגג מאושר. ולא אדע ששבוע אחרי כבר לא אראה יותר על צג הטלפון של תמה את "שנרבוב" מתקשרת ושנרבוב כבר לא תופיע בחיוך מבויש בדלת למרות שהיא בת בית, והפעילות השבועית שתכננה רנה לבנות כיתה ז',ח' תתקיים ע"י חברותיה, ותמה לא תדע מה לעשות עם הגופיית תמנון שלקחה מרנה ולא הספיקה להחזיר… ואני לא אדע מה להגיד לשרה שנרב המתוקה שאומרת לי שהיא לא יודעת מה לספר לחברות שלה כי גם היא בעצמה לא מצליחה לעכל שלא תראה את רינה אחותה לחדר, מה שכן אדע זה שנצא כולנו מחוזקים יותר, מאמינים יותר ומחוברים יותר כי ככה שירה והרב איתן אמרו, וכשהם אומרים משהו הם פועלים כדי שהוא יקרה!!"
